להוריד את ה׳ לארץ
בתחילת דרכו של אברהם היה ה׳ "אלקי השמים" בלבד. כיצד מורידים אותו לארץ? אליעזר הראה לנו: בדרך שמדברים.
תוכן הענינים7 פרקים
כששולח אברהם את אליעזר למצוא אשה ליצחק, הוא משביעו “בה׳ אלקי השמים ואלקי הארץ”. ופסוקים אחדים אחר כך, כשהוא מתאר את ה׳ שוב, חסר דבר:
ה׳ אֱלֹקֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי
השמים בלבד. והארץ להיכן הלכה? מבאר רש״י:
עַכְשָׁו הוּא אֱלֹקֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹקֵי הָאָרֶץ, שֶׁהִרְגַּלְתִּיו בְּפִי הַבְּרִיּוֹת, אֲבָל כְּשֶׁלְּקָחַנִי מִבֵּית אָבִי הָיָה אֱלֹקֵי הַשָּׁמַיִם וְלֹא אֱלֹקֵי הָאָרֶץ, שֶׁלֹּא הָיוּ בָּאֵי עוֹלָם מַכִּירִים בּוֹ וּשְׁמוֹ לֹא הָיָה רָגִיל בָּאָרֶץ
אומר אברהם: כשיצאתי לדרכי, היה ה׳ ידוע רק שם למעלה. איש כאן למטה לא הכירו. שמו לא נזכר בארץ. ועכשיו הוא אלקי הארץ גם כן, משום שהרגלתי את שמו בפי הבריות.
התבונן כיצד עשה זאת אברהם. לא רק בנסים ובראיות, אלא בכך שהכניס את שם ה׳ אל הדרך שבני אדם מדברים. זו היתה מלאכת חייו: לקחת את האלקים שהכל העמידוהו הרחק ברקיע, ולהראות שהוא כאן ממש, ומנהיג את הכל.
כיצד דיבר אליעזר
ואחר כך בא אליעזר, עבד אברהם, ועומד בבית בתואל. שמע כיצד הוא מספר את המעשה.
וה׳ ברך את אדני. ה׳ אשר התהלכתי לפניו ישלח מלאכו אתך. ה׳ אלקי אדני אברהם, אם ישך נא מצליח דרכי. היא האשה אשר הוכיח ה׳ לבן אדני. ואקד ואשתחוה לה׳ ואברך את ה׳, אשר הנחני בדרך אמת.
בששה עשר פסוקים נזכר שם ה׳ שש פעמים. אין הוא יכול לספר את המעשה בלעדיו:
וָאֶקֹּד וָאֶשְׁתַּחֲוֶה לַה׳ וָאֲבָרֵךְ אֶת־ה׳ אֱלֹקֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר הִנְחַנִי בְּדֶרֶךְ אֱמֶת
וראה מה חסר: אליעזר עצמו. אין הוא מספר כמה חכם היה הנסיון שעשה ליד הבאר, כמה דרך הלך, או כמה הצליח. הוא נשלח, ה׳ הנחה, והוא הלך אחריו. ישותו בטלה לגמרי אל שליחותו.
תשובה שלא היתה צריכה להיות
ועתה ראה מי השומעים. לבן ובתואל לא היו אנשים קדושים. אומר רש״י שלבן רשע היה וקפץ להשיב לפני אביו (רש״י כד, נ), ושבתואל רצה לעכב את השידוך ובא מלאך והמיתו (רש״י כד, נה).
ואף על פי כן, זה מה שיוצא מפיהם:
וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה׳ יָצָא הַדָּבָר
“מה׳ יצא הדבר.” מפי לבן!
הדבר נדבק. אליעזר דיבר על ה׳ בפשטות ובשלמות כל כך, עד שאף אנשים אלו התחילו לדבר כמותו. לשעה קלה, בבית של עבודה זרה, שב ה׳ להיות אלקי הארץ.
מפני מה כופלת התורה
התורה מספרת את כל המעשה פעמיים: פעם כשהוא מתרחש, ופעם נוספת בדברי אליעזר. ואילו הרבה הלכות גדולות נרמזו באות אחת. למה האריכה כל כך בשיחתו של עבד? משיב רש״י:
יָפָה שִׂיחָתָן שֶׁל עַבְדֵי אָבוֹת לִפְנֵי הַמָּקוֹם מִתּוֹרָתָן שֶׁל בָּנִים, שֶׁהֲרֵי פָּרָשָׁה שֶׁל אֱלִיעֶזֶר כְּפוּלָה בַּתּוֹרָה וְהַרְבֵּה גּוּפֵי תוֹרָה לֹא נִתְּנוּ אֶלָּא בִּרְמִיזָה
השיחה הפשוטה של עבדי האבות יפה לפני הקב״ה מתורתם של בנים. ומה שעשה את שיחת אליעזר יקרה כל כך, הוא בדיוק מה שראינו: היא היתה שיחה אלקית. כל משפט הצביע הרחק מעצמו, אל ה׳.
כשה”ברוך ה׳” חדל לפעול
אנו אומרים “ברוך ה׳” ו”תודה לה׳” כל היום. הדבר טבוע בלשוננו. ואם כן, מפני מה אין הוא פועל על הסובבים אותנו מה שפעלו דברי אליעזר על לבן?
מפני שפעמים רבות המלים ישנן, אבל הקשר אינו. אנו אומרים “ברוך ה׳” מתוך הרגל, ובנשימה שאחריה מדברים על מה שאנחנו עשינו, מה שאנחנו הבנו, כיצד אנחנו הסתדרנו.
ויש מקומות שאיננו אומרים אפילו את המלים. היכנס לאסיפה גדולה של עסקים, מקום שאין רגילים בו להזכיר שם שמים. כל אחד מדבר על עצמו: מספריו, הצלחותיו, כמה טוב הוא. ה׳ נעשה נסתר. החדר כולו עומד על הסיפור שבני אדם מנהיגים את העולם, וכל השאר מקרה.
זה בדיוק העולם שאליו נכנס אברהם, שבו היה ה׳ “אלקי השמים” ולא אלקי הארץ. ותפקידו של יהודי להמשיך במה שעשה אברהם: לגלות שה׳ נמצא כאן, בכל מקום בארץ, על ידי שמדבר עליו ומזכיר לעצמו אותו תמיד.
שם שמים שגור בפיו
חז״ל משתמשים בלשון מיוחדת לאדם כזה. כשיוסף עבד בבית פוטיפר, אומרת התורה שראה אדוניו “כי ה׳ אתו”. כיצד ראה זאת פוטיפר? מבאר רש״י:
שֵׁם שָׁמַיִם שָׁגוּר בְּפִיו
שם ה׳ היה תמיד בפיו. ודבר זה פעל על אדון מצרי כדרך שפעל על לבן: הוא ראה, והפקיד ביד יוסף את כל אשר לו.
כשרואים בני אדם שאתה איש אלקי, שאתה נכנע לה׳, ירא ממנו, ועושה מה שאתה עושה בשבילו, ולא בשביל ישותך, הישגיך או חכמתך, קורה דבר. הם נמשכים אליך. אינם רוצים לעשות לך עוול, לא במשא ומתן, לא בשידוכים ולא בשום דבר. הם מרגישים עם מי יש להם עסק.
מפני מה הדבר נדבק
הדבר נדבק משום שהוא כבר בתוכם.
כל נשמה רוצה להתקשר לה׳. ותפקיד היצר הרע לכסות על כך: שבני אדם לא ידברו על ה׳, לא יחשבו על ה׳, ויתנהגו כאילו בני אדם מנהיגים את העולם וכל השאר מקרה.
כשאתה הולך ומדבר על ה׳, ובאמת מתכוון, אתה מסיר את הכיסוי הזה. הסובבים אותך מרגישים שמשהו מתעורר בתוכם. המשיכה שלהם עצמם אל ה׳, הכח הרוחני הטמון בכל יהודי ובכל אדם, יוצאת לאור על ידי דבריך.
זה מה שאירע בבית בתואל. אליעזר לא הטיף ללבן. הוא רק דיבר כדרך שאיש אלקי מדבר, ופיו של לבן עצמו השיב: מֵה׳ יָצָא הַדָּבָר.
שיחה אחר שיחה
ולכן, באסיפות, בבית ובשיחה הפשוטה של היום, אין די להכניס “תודה לה׳” במקום שהכל אומרים אותו בלי מחשבה.
הכח בא כשמתקשרים באמת: ה׳ מנהיג את הכל, הוא כל הסיפור, ואין עוד מלבדו. כשהמלים יוצאות משם, הן עושות מה שעשו דברי אליעזר. הן הופכות את אלקי השמים לאלקי הארץ, שיחה אחר שיחה.
הכתבים של השבוע, בכל ערב שבת
מכתב קצר אחד לפני שבת, ובו כל הכתבים החדשים. לא יותר.