לֵב לָדַעַת

כתבים · עבודה

מדוע נשא עשו אשה בן ארבעים?

עשו חיקה את הגיל שבו נשא אביו אשה, ולא את אביו. רש״י מבאר מדוע זה עושה אותו לחזיר.

· 3 דקות קריאה · תורגם מאנגלית

תוכן הענינים6 פרקים
  1. החזיר הפושט טלפיו
  2. שני ארבעים
  3. כשאנשים קדושים עושים דברים יוצאי דופן
  4. הדרך הרגילה קודמת
  5. עשו בחיינו
  6. הבט פנימה

יש פרט מוזר בפרשת השבוע:

וַיְהִי עֵשָׂו בֶּן־אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיִּקַּח אִשָּׁה

בראשית כו, לד

מה איכפת לתורה בן כמה היה עשו כשנשא אשה?

החזיר הפושט טלפיו

רש״י משיב במשל:

עֵשָׂו הָיָה נִמְשָׁל לַחֲזִיר… הַחֲזִיר הַזֶּה כְּשֶׁהוּא שׁוֹכֵב, פּוֹשֵׁט טְלָפָיו, לוֹמַר רְאוּ שֶׁאֲנִי טָהוֹר; כָּךְ אֵלּוּ גּוֹזְלִים וְחוֹמְסִים וּמַרְאִים עַצְמָם כְּשֵׁרִים

רש״י בראשית כו, לד

החזיר, כשהוא שוכב, פושט את טלפיו השסועות, כאומר: ראו, כשר אני. יש לו הסימן הנראה לעין. חסר לו הסימן שאינו נראה.

ואחר כך מספר לנו רש״י מה אמר עשו, אחר ארבעים שנות חיים מקולקלים:

…כְּשֶׁהָיָה בֶּן מ׳ אָמַר אַבָּא בֶּן מ׳ שָׁנָה נָשָׂא אִשָּׁה, אַף אֲנִי כֵן

רש״י בראשית כו, לד

ארבעים שנה חי עשו חיי שחיתות. ואז, בן ארבעים, הביט באביו ואמר: אבא בן ארבעים נשא אשה. אף אני כן.

הוא חיקה את המספר. לא את האדם.

שני ארבעים

גם יצחק נשא אשה בן ארבעים. אבל שמע מה אומר רש״י על הטעם:

שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁבָּא אַבְרָהָם מֵהַר הַמּוֹרִיָּה נִתְבַּשֵּׂר שֶׁנּוֹלְדָה רִבְקָה, וְיִצְחָק הָיָה בֶּן ל״ז שָׁנָה… הִמְתִּין לָהּ ג׳ שָׁנִים וּנְשָׂאָהּ

רש״י בראשית כה, כ

רבקה נולדה בשעת העקידה. יצחק היה בן שלושים ושבע. המתין לה שלוש שנים, ואחר כך נשאה.

לא היה בזה שום “גיל הנכון לנישואין”. ארבעים היה פשוט המקום שאליו הובילו אותו חייו האמיתיים.

אותו מספר, ושני סיפורים הפוכים. אצל יצחק, החוץ גילה את מה שבפנים. אצל עשו, החוץ בא להסתיר את מה שבפנים.

זהו החזיר.

כשאנשים קדושים עושים דברים יוצאי דופן

הדבר הזה רחב הרבה יותר מעניין הנישואין. חז״ל מספרים על גדולים שעשו דברים יוצאי דופן, ומפתה לחקות אותם.

בן עזאי לא נשא אשה מעולם. טענו כלפיו החכמים: נאה אתה דורש, ואין אתה נאה מקיים. השיב להם:

וּמָה אֶעֱשֶׂה שֶׁנַּפְשִׁי חָשְׁקָה בַּתּוֹרָה, אֶפְשָׁר לָעוֹלָם שֶׁיִּתְקַיֵּים עַל יְדֵי אֲחֵרִים

יבמות סג:

הרמב״ם פוסק שאדם כזה אין בידו עון, אבל שים לב לתנאי:

מִי שֶׁחָשְׁקָה נַפְשׁוֹ בַּתּוֹרָה תָּמִיד וְשׁוֹגֶה בָּהּ כְּבֶן עֲזַאי וְדָבֵק בָּהּ כָּל יָמָיו וְלֹא נָשָׂא אִשָּׁה אֵין בְּיָדוֹ עָוֹן. וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיֶה יִצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו

רמב״ם, הלכות אישות טו, ג

היוצא מן הכלל אינו “כל מי שלומד תורה”. הוא מי שנפשו באמת כנפשו של בן עזאי.

גם בנות צלפחד נישאו מאוחר. הגמרא מבארת מדוע:

צִדְקָנִיּוֹת הֵן – שֶׁלֹּא נִישְּׂאוּ אֶלָּא לְהָגוּן לָהֶן… אֲפִילּוּ קְטַנָּה שֶׁבָּהֶן לֹא נִשֵּׂאת פְּחוּתָה מֵאַרְבָּעִים שָׁנָה

בבא בתרא קיט:

הן לא עשו מן ההמתנה שיטה. פשוט לא ויתרו על מי שיינשאו לו, ומשום שצדקניות היו, עשה להן ה׳ נס ונולדו להן בנים.

בשני המקרים, המעשה שבחוץ צמח ממציאות שבפנים. אי אפשר פשוט להעתיק אותו לחייו של אדם אחר.

הדרך הרגילה קודמת

ולכן קבעו חז״ל דרך רגילה לכל השאר:

עַד עֶשְׂרִים שָׁנָה יוֹשֵׁב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמְצַפֶּה לָאָדָם מָתַי יִשָּׂא אִשָּׁה

קידושין כט:

יש מסגרת קבועה. יש יחידים, בעלי מציאות פנימית מיוחדת, שחיים מחוצה לה. הטעות היא לקחת את היוצא מן הכלל שלהם ולעשותו לכלל שלך.

עשו בחיינו

אנו עושים זאת כל הזמן, ולא רק בעניין הנישואין.

אנו רואים תלמיד חכם שלומד שתים עשרה שעות ביום, ומחליטים לעשות כמותו, בלי עשרים שנות הבנין שאפשרו לו זאת.

אנו רואים אדם שחי כמעט בלי כלום, ומעתיקים את אורח חייו, בשעה שהתאוות שלנו עדיין שולטות בנו.

והצורה המסוכנת מכולן היא זו שנראית קדושה. אדם רואה בן תורה שתורתו אומנותו, ומחליט שכך יהיה גם הוא. לאחד, התורה היא באמת שליחות חייו. לאחר, ייתכן שזו דרך לברוח מאחריות, או שמושכת אותו הזהות יותר מן התורה עצמה.

והרי זה שוב עשו: אבא בן ארבעים נשא אשה. אף אני כן.

הצורה קדושה. מה שתחתיה אינו קדוש.

הבט פנימה

ולכן כשאנו פוגשים אדם גדול, השאלה הראשונה אינה איך אחקה את מה שהוא עושה? אלא מה הביא אותו לידי כך שיוכל לעשותו? ואחר כך: מה ה׳ מבקש ממני?

יצחק ועשו נשאו שניהם אשה בני ארבעים. האחד צדיק שחי את אמיתו. השני חזיר הפושט טלפיו.

לקח התורה פשוט: אל תתפעל מן הטלף. בנה את הפנים, והחוץ יבוא מאליו.

שיתוף המאמר

הדפסה כגליון

בחלון ההדפסה בחרו Save as PDF כדי לשמור עותק.

Esc לסגירה